הורות למתבגרים

ש' היא אימא לבת מתבגרת. כשהתיישבה מולי בפגישה הראשונה שלנו מיד פתחה בעובדה זו, ואיך היא אמורה להתמודד עם כל מה שקשור בזה: התרסה, מרד, התנהגות שלוחת רסן וחוסר כבוד. "אני לא מצליחה לשים לה גבולות, כל תקשורת הופכת למלחמה ובכל לפעם אני מגיעה לקצה". מסתבר שמערכת היחסים בינה לבין ביתה המתבגרת היא המצוקה העיקרית אותה הביאה לטיפול. מה עושים? איך מתמודדים עם מתבגרים? הנה הילדים החמודים שרק אתמול היו רכים בשנים ורק רצינו לחבק ולעטוף הפכו לבני אדם בעלי רצונות, עצמאות, וכן, גם קפריזות שיגעונות וכו'... לעתים אנחנו עומדים בהשתאות מול האנרגיה המתפרצת מולנו וחשים אין אונים. מה עושים? איך מתמודדים עם נער או נערה מתבגרים שמסתגרים בתוך עצמם, או (ולעתים יחד עם) בועטים וכועסים על כל בקשה או גבול? איך עומדים מול האנרגיה הזו של התרסה רבת עוצמה בלי להפוך את הקשר עם בני הנוער שלנו למלחמה? השאלות האלו עולות פעמים רבות בעבודה עם הורים למתבגרים, המתארים קושי בהתנהלות מולם, מאבקים וריבים. הסיבות להתנהגות זו אצל בני נוער רבות, ביניהן הצורך של המתבגרים לפתח זהות אישית דרך בדיקת גבולות, ירידה יחסית ברמת הדופמין במוח ועוד. הדרך להתמודדות עם מצבים אלה נשענת על שני צירים מרכזיים. האחד - ציר ההתנהגות מול הילדים, או מה שנקרא "הדרכת הורים", והשני הוא על ציר העבודה האישית והפנימית של כל אחד מההורים. בפגישות הטיפוליות ניתן לדון באופני הפעולה המתאימים לכל הורה ולכל נער או נערה, וניתנת הדרכה מהם הדברים המועילים, כל מקרה לגופו. זהו ציר הדרכת ההורים. הציר השני חשוב יותר, לפי ניסיוני, שכן אחד הגורמים רבי העוצמה בוויסות התנהגות של בני נוער הוא העֶמְדה ויכולת ההכלה של המבוגר או המבוגרת העומדים מולם. בני הנוער זקוקים לנו, ועם זאת עשויים לבעוט ולמרוד, ובתוך המרד ישנו צורך חזק שאנו המבוגרים נעמוד מול המרד בלי להתפרק. מהי התפרקות? אם אני "מאבד את זה", הרי מבחינת בני או בתי לא יכולתי להחזיק עבורם את המרחב הבטוח להיות מי שהם, ולעבור את תהליך חיפוש ובניית הזהות הנמצא בעיצומו בגיל זה. אבל איך לא מתפרקים? או כפי שכתב ויניקוט לשרוד את ההתבגרות של ילדינו? ניסוני מראה שהגדלת יכולת ההכלה באמצעות עבודה רגשית ומיינדפולנס אצל ההורים מביאה לרגיעה הדרגתית בעוצמה של מערכות היחסים עם המתבגרים שלנו, ומאפשרת לנו ההורים להכיל את העוצמות, את ההתרסה ובדיקת הגבולות בלי "להגיע לקצה". המפגשים עם ש' כללו שלושה צירים: האחד של התבוננות פנימה, כלומר הבנה של התהליכים הפנימיים שלה עצמה וביטויים במערכות יחסים. הציר השני היה תרגול מיינדפולנס ואימון על שהייה עם מצבים מאתגרים באופן מאוזן. בנוסף חשוב לדבר ולהבין מה עובר על המתבגרת שלה, המציאות הפנימית והחברתית בה היא נמצאת. האפשרות להיות באיזון עם הדברים העולים ממערכת היחסים עם ביתה המתבגרת הביאו לרגיעה עבור ש', ואף דיווחה שביתה מגלה שינוי, הן בעוצמת ההתרסה וההתנגדות והן בדיווח שלה עצמה על כך שיותר טוב לה בבית.